פסק-דין בתיק תע"א 2770-09

1.         מדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע הינו עובד הנתבעת מס' 1, וזכאי לכל התנאים והזכויות העומדות לעובדי הנתבעת מס' 1, לרבות זכויות פנסיוניות.  כן נתבע במסגרת התביעה תשלום שעות נוספות, דמי מחלה ודמי כלכלה בסך כולל של 66,096 ש"ח.  

תקציר העובדות והשתלשלות העניינים:

2.         התובע הינו מהנדס מזון במקצועו אשר עבד במשרד הבריאות (להלן: " הנתבעת" או "משרד הבריאות")  בזמנים שונים, בתפקיד מהנדס מזון ומפקח על יבוא מוצרי מזון במעברי הגבול הדרומיים.

3.         התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.11.93 ועד ליום 30.11.94 במסגרת חוזה עבודה ל"משימה חולפת" (להלן: " תקופת עבודה ראשונה"). עבודתו הופסקה בשל "חוסר התאמה" (סעיף 8 לסיכומי הנתבעת וכן עדות התובע עמ' 3 מול השורות 18-20).

4.         ביום 1.1.96 הועסק התובע שוב אצל הנתבעת לתקופה קצובה של שנה, וזאת עד ליום  31.12.96 (להלן: " תקופת עבודה שנייה"), במסגרת משרות לעולים חדשים שתוקצבו על ידי משרד הקליטה.

5.         ביום 1.1.97 העבירה הנתבעת את התובע לעבוד כעובד האגודה לבריאות הציבור בעקבות הפסקת מימונו על ידי משרד הקליטה. האגודה הינה עמותה פרטית הפועלת כקבלן כח אדם המספק עובדים בתחום שירותי בריאות הציבור (להלן: " האגודה"), התובע שימש כעובד האגודה, באותו התפקיד אשר בו שימש כעובד הנתבעת, וזאת מיום 1.1.97 ועד  ליום 1.9.05 (להלן: " תקופת עבודה שלישית"). התובע קיבל פיצויי פיטורים מאת האגודה עבור תקופת עבודתו באגודה.

6.         ביום 1.9.05 נקלט התובע כעובד בשירות המדינה על פי חוזה מיוחד, וזאת עד למועד פרישתו לגימלאות ביום 1.10.07 (להלן: " תקופת העבודה הרביעית").

7.         במסגרת התביעה דנן, טוען התובע כי למעשה עבד באופן רציף אצל הנתבעת משנת 1993 ועד לשנת 2007 שכן עבודתו לאורך כל השנים, גם בשנים בהן הוגדר כעובד האגודה, לא השתנתה, ומרבית הזמן (להוציא שנת 1995), עבד כמפקח מזון בתחום יבוא מזון בלשכת הבריאות המחוזית בבאר שבע.  

8.         על כן, טוען התובע, העסקתו כעובד האגודה בין השנים 1997 ועד לשנת 2005, באמצעות חוזה מיוחד, היתה מתוך שיקולים זרים, ועל מנת לחסוך במימון העסקתו, תוך פגיעה בזכויותיו, ולמעשה יש לראות בו עובד מדינה לאורך כל תקופת העסקתו.

9.         התובע מבקש אם כן מבית הדין, להצהיר כי היה עובד מדינה לאורך כל תקופת העסקתו, וכי חלים עליו כל הזכויות שניתנות לעובד בשירות המדינה, לרבות דרגות השכר, הזכויות הפנסיוניות ותגמולים שונים אחרים, אשר לטענתו, אין הוא מודע לקיומם.

10.        כן טוען התובע כי במסגרת תפקידו כמפקח מזון במעברי הגבול, עבד בנוסף לשעות העבודה הרגילות עוד 3.5 שעות נוספות מדי יום, שלא שולמו לו ממשכורת 1.6.01 ואילך.

11.        התובע טוען כי עבד בעיקר במסוף ניצנה, אולם לא הוכר כעובד חוץ, ועל כן, לא קיבל תגמול, בגין שעות הנסיעה למסוף וחזרה. לטענתו, נסע מדי יום כשעה וחצי הלוך ושעה וחצי חזור, למעבר הגבול, ולמרות שהגיש לנתבעת את פירוט שעות עבודתו מרגע יציאתו מביתו ועד לחזרה לביתו, לא שולמו לו שעות הנסיעה בגין השנים 2001-2005 (סעיפים 26-30 לתצהיר התובע). התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה ע"ס 38,596 ש"ח בגין 1,263 שעות נוספות.

12.        התובע אף טען כי הוא זכאי לפדיון דמי מחלה בסך כולל של 18,000 ש"ח, ולכל הזכויות הפנסיוניות להן זכאי כל עובד מדינה על פי התקשי"ר.

13.        בתשובה לטענותיו של התובע, טענה הנתבעת כי תביעתו של התובע התיישנה בחלקה, ככל הנוגע לתקופה שקדמה לשבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. כן טענה הנתבעת, כי התובע לא כימת את תביעתו ואף לא פירט מהן הזכויות אשר לטענתו נשללו ממנו כתוצאה מהיותו עובד האגודה.

14.        לטענת הנתבעת, אין מקום ליתן לתובע סעד הצהרתי כפי שנתבקש בית הדין לעשות, שכן מדובר בתביעה לסעד כספי שניתנת לכימות והיה בידי התובע להעריך את שוויה.

15.        הנתבעת טענה כי לא נתקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד מעביד בתקופה שבין 1.1.97 ועד ליום 1.9.05 וכי מעבידתו של התובע בתקופות אלה היתה האגודה והיא לבדה, וכי אין היא נושאת בחובה לשלם לתובע תשלומים כלשהם בגין התקופה שעד ליום 1.9.05 בה עבד כעובד האגודה. 

16.        באשר לשאר תביעותיו של התובע, טוענת הנתבעת כי ככל הנוגע לשעות נוספות, אין הוא זכאי לתשלום שכר בגין זמני נסיעה למקום עבודתו. באשר לפדיון דמי מחלה טוענת הנתבעת כי  התובע עבר לשירות המדינה בשנת 2005, במסלול פנסיה צוברת. במסלול זה, אין זכאות לפדיון ימי מחלה.

17.        האגודה טענה כי תביעותיו של התובע באשר לאירועים שקדמו ליום 23.9.02 התיישנה ויש לדחות את התביעה בגינם.

18.        באשר ליתר טענות התובע, טענה האגודה כי בתקופה שבין 1.1.97 ועד ליום 31.8.05 העסיקה את התובע כקבלנית כח אדם, וכי משולש יחסי עבודה זה הוכר על ידי המחוקק ובתי הדין כמערכת יחסי עבודה תקפה וחוקית העומדת בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה.